10.12.2011

מה שלא נאמר

ניואנסים עדינים ושקופים, מלל, מגע מבט.
עם האקס, עם החברה איתה אני לא מדברת מזה שנים, עם האיש שאהב אותי, שברירי מבע, סיפורי חיים שלמים שעוברים במגע עין.
עם ההורים והאחים, המשפחה והחברים הקרובים, מלל דק, משפטים גדועים, תקשורת בעלת וחסרת משמעות. רמזים קטנים, קיימים ולא קיימים.
עם האיש שאני אוהבת, עם החברות שעזבו, עם הקרובים ויקרים ורחוקים, כ"כ רחוקים, הבזקים, מילים דו משמעיות, אילוזיה. הבטחות שלא מובטחות. האמת של השקר, שלא נועזת להיאמר בפירוש.
כמה שבריריים נהינו, מלקטי הניואנסים האלה, עובדים בשקט, אוגרים אותם, מצרפים זה אל זה כמו פאזל. מקרבים לליבנו, מריחים. נצמדים אליהם, כאל נר בחושך גדול. כמה בודדים אנחנו, הלא מעיזים, המהססים, שמשחקים קרוב קרוב לאותה נקודה שלעולם לא ניגע בה.