את הסיפור הזה שכחתי שכתבתי, עד שפגשתי את הבחור שבהשראתו הוא נכתב, ואחרי החלפת מבטים רבת משמעות , ו"שבת שלום", נזכרתי שהוא אי שם. עכשיו מצאתי אותו מתחת למיטה בניקיון לפסח, והרי הוא לפניכם. מאני משתדלת לא להיות קיטשית בד"כ בהקשרים של אהבה וזה, אבל הסיפור הזה גרם לי לתהות כמה פעמים אני מפספסת דברים שיכלו להיות מדהימים עם אנשים מיוחדים, וכמה פעמים אנשים אחרים מפספסים אותי.
היא היתה יפה. לא יפה בצורה בנאלית, יפה באמת, בין כל החתיכות למיניהן העיניים הגדולות והנבונות שלה, והפנים הרכות, היו נדירות ביפין.
הוא היה מסתכל בה מרחוק תמיד, ממולל בליבו מילים שיאמר לה, לכשיוכל. אוסף חיוכים אקראיים, ריצודים של אור מהעיניים האלה, היפות.
אם היה יכול היה ניגש, מדבר. מציג. זוכה אולי אפילו לחיוך בשבילו.
**
הוא היה עדין, כמעט שברירי. היא תמיד היתה מתבוננת בו, בעיניים היפות והמחייכות שלה. מתוך השצף שתמיד ליווה אותה, היה משהו שובה לב בשקט שלו, בכמעט מבוכה.
אם לא היתה חוששת לפגוע, היתה ניגשת, מחייכת, נוגעת, בשקט הזה שלו, שכל כך תפס אותה.
**
אי שם במציאות אחרת, כזו שלא קיימת בעולם של בני התמותה הפחדנים והטיפשים, הם יושבים ביחד. על חוף הים, בבית קפה, על ספסל בשומקום. מדברים.צוחקים. נוגעים לא נוגעים זה בנפשה של זו, ויודעים. מין ידיעה כזאת של שייכות, שאיש מהם לא העז לדעת קודם.
היא היתה יפה. לא יפה בצורה בנאלית, יפה באמת, בין כל החתיכות למיניהן העיניים הגדולות והנבונות שלה, והפנים הרכות, היו נדירות ביפין.
הוא היה מסתכל בה מרחוק תמיד, ממולל בליבו מילים שיאמר לה, לכשיוכל. אוסף חיוכים אקראיים, ריצודים של אור מהעיניים האלה, היפות.
אם היה יכול היה ניגש, מדבר. מציג. זוכה אולי אפילו לחיוך בשבילו.
**
הוא היה עדין, כמעט שברירי. היא תמיד היתה מתבוננת בו, בעיניים היפות והמחייכות שלה. מתוך השצף שתמיד ליווה אותה, היה משהו שובה לב בשקט שלו, בכמעט מבוכה.
אם לא היתה חוששת לפגוע, היתה ניגשת, מחייכת, נוגעת, בשקט הזה שלו, שכל כך תפס אותה.
**
אי שם במציאות אחרת, כזו שלא קיימת בעולם של בני התמותה הפחדנים והטיפשים, הם יושבים ביחד. על חוף הים, בבית קפה, על ספסל בשומקום. מדברים.צוחקים. נוגעים לא נוגעים זה בנפשה של זו, ויודעים. מין ידיעה כזאת של שייכות, שאיש מהם לא העז לדעת קודם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה