25.3.2012

אם הייתי חיה



 אם הייתי חיה הייתי צב.

הייתי גרה בחצר האחורית של מישהו. מתנהלת לאיטי בין חסה לחסה. נותנת לשמש ללטף אותי, לא ממהרת לשום מקום. עומדת ככה עם העיניים עצומות והראש מורם, נצח או שניים. מרשה לחום של האבנים בכפות הרגליים. מתכווצת פנימה במהירות בזק כשמישהו שולח יד. מגששת החוצה בהיסוס, כשחוזר הביטחון. 


אם הייתי חיה הייתי צב.

הייתי מכונסת בתוך השריון שלי, מוציאה זנב מידי פעם. מנצנצת מבפנים עם העיניים החכמות האלה שלי,  מחייכת אל השידולים. ברגעים של חסד; רגל, עם ציפורניים ארוכות ומלוכלכות, מגרדת בחיבה את היד שלך.
בנקודות האלה, היפות באמת, המרגשות, הייתי יוצאת החוצה. זוקפת את הראש המכוער שלי, מחייכת את החיוך העקום שלי, המופתע, מאושרת לראות אותך שם, את האושר שלך מול המחווה.


 אם הייתי חיה הייתי צב.

מסורבלת ומגושמת. איטית ויסודית. מופנית עמוק עמוק פנימה. 


2 תגובות: