אינדיווידואליזם
התנהלות תרבותית בה הכלל מעודד את הפרט לצמוח על רקע כישוריו רצונותיו ותכונותיו האישיות. האדם החי בחברה אינדיווידואליסטית יכול וצריך לבנות מושג עצמי עצמאי, בלתי תלוי, ייחודי. מבנה חברתי זה משאיר סימני שאלה רבים; אחד גדול וכאוב נמצא בתחום האינטרקציה הבינאישית, אשר מוגדרת לכל אינדיווידואל עצמאית ומצריכה עבודה קשה וכוחות נפש בתחום התיאום וההבנה. לא ארחיב, כולנו חווינו את המצוקה שבהגדרות לא מסונכרנות של קשר חברתי או בתיאום ציפיות מפרך בתקשורת בינאישית.
היום יום הולדת
אני חיה בתרבות של בדידות.
של אי הבנה הדדית מתמדת. של אינטימיות מעושה. של קירבה מאולצת.
עוד שנה, ועדיין לא היה לי ביחד, אמיתי כזה, טהור ופשוט.
המוני אקטים רגשיים, חברתיים, פיזים ומילוליים.
עוד שנה שלא נגע בי איש בנקודה הזו, הפנימית.
הרבה יושר דורשת ממני האמירה הזו, שכן, אני מוקפת בשאהבה נפשי, באמת ובתמים. שאני מאכפתת, בכל ליבי.
ובכל זאת, ואולי בגלל, אני לבד. המון לבד.
אולי
אני זו שבזה לביחד שישנו. נותנת ללבד הזה לחנוק אהבות קטנות, אדומות ממאמץ. אהבות ללא התחדשות או ריגוש, אהבות עדינות ולא מתיימרות.
לו לרגע יכולתי להפשיט את נפשן של אותן נשמות סביבי, לראות את אשר נאלם בדיבור. אילו ידעתי מה באמת חשים הסובבים אותי, הייתי מסתובבת גאה ומאושרת.
שליווה, כפי שמעולם לא הייתי.
כשם שהיו מסתובבים הם לו ידעו את המתרחש בי.
היום יום הולדת
ואחת שאלה נפשי.
הבהוב.
מכל לב קרוב באמת.
חשיפה קטנה אחת, שתיגע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה