אני לא יודעת מי אתה. אולי אפילו עוד לא פגשתי אותך, אולי אני כן ולא מעלה על דעתי איזה מקום אתה עתיד לתפוס. אני כותבת את המכתב על עיוור, רחוקה ממך שנות אור: רווקה הכי שאפשר, שבורת לב או כבר לא שבורת לב מדברים קטנים וצדדיים בדרך. המון ידידים, שום אופציות. המון חיוכים יפים, מעט עניין.
אני מצנזרת את עצמי, כי אני הולכת לפרסם את המכתב הזה, בבלוג, בשביל כל הרווקים שמרגישים וחושבים כמוני, אבל כאן אמורות להיות כמה מילות אהבה ובחירה(אולי יום אחד אראה לך את המכתב המלא).
היום שמעתי את השיר "ליבבתיני", של ארז לב ארי. לא מאורע נדיר, אבל פתאום חסרת לי כל כך. כאילו אני כבר מכירה אותך, כאילו אתה כבר חלק מהחיים שלי. געגוע של ממש, כאילו אנחנו כבר בשר אחד, ורק נעלמת לי, לכמה שעות. וכל כך רציתי לשתף איתך, לחלוק, כמו שאני אעשה תמיד, ואתה לא היית.
אז זהו, במרחק של זמן ומרחב וחיים, אני רוצה כבר עכשיו להגיד לך, שאתה יקר, וקרוב. ושאני מחכה לך מאוד, אי שם, באשר תהיה עכשיו.
אני מצנזרת את עצמי, כי אני הולכת לפרסם את המכתב הזה, בבלוג, בשביל כל הרווקים שמרגישים וחושבים כמוני, אבל כאן אמורות להיות כמה מילות אהבה ובחירה(אולי יום אחד אראה לך את המכתב המלא).
היום שמעתי את השיר "ליבבתיני", של ארז לב ארי. לא מאורע נדיר, אבל פתאום חסרת לי כל כך. כאילו אני כבר מכירה אותך, כאילו אתה כבר חלק מהחיים שלי. געגוע של ממש, כאילו אנחנו כבר בשר אחד, ורק נעלמת לי, לכמה שעות. וכל כך רציתי לשתף איתך, לחלוק, כמו שאני אעשה תמיד, ואתה לא היית.
אז זהו, במרחק של זמן ומרחב וחיים, אני רוצה כבר עכשיו להגיד לך, שאתה יקר, וקרוב. ושאני מחכה לך מאוד, אי שם, באשר תהיה עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה